כל פעם מחדש הסתכלתי במראה
וראיתי מישהי אחרת.
הגוף השתנה, אבל הנפש?

היא רק הלכה והתכווצה מרוב בושה
ושנאה עצמית.
הרגשתי שאני פשוט לא שולטת על כלום.

וההתקפים האלה באמצע הלילה, את יודעת…
כשפתאום את מתעוררת
וכל מה שאת רוצה זה לזלול
את כל מה שיש במקרר?

את מרגישה שאת מתפוצצת
אבל פשוט לא מסוגלת להפסיק…

הדחף הוא פשוט חזק יותר ממך.
אבל אז מגיע הבוקר,
ואת קמה עם כל הבושה והאשמה הזאת, וזה סחרור אין סופי כזה

אז כן , היו ימים שרציתי לוותר

היו נפילות בדרך…
הרבה נפילות.
אבל פתאום משהו השתנה.
ההרגלים החדשים שאימצתי
הפכו להיות חלק ממני,
ממש טבע שני כזה.

והאוכל?
במקום להרעיב את עצמי כל הזמן,
למדתי לבשל דברים בריאים וטעימים בטירוף!